מה זה וואטאבאוט ולמה זו אינה טקטיקת דיון ראויה?

וואטאבאוט, האמנות עתיקת היומין של התחמקות משאלה קשה על ידי שיגור האשמה נגדית שאינה קשורה לנושא הדיון. בינינו, למה צריך לטפל בבעיה העומדת על הפרק כשאפשר לעשות סיבוב נטול תוחלת לחוסר רלוונטיות? זו המקבילה הרטורית של "תראו, ציפור", בכל פעם שמישהו שואל אותך שאלה קשה. תארו לעצמכם שנתפסתם גונבים עוגיות מהצנצנת, ובמקום להסביר את עצמכם, אתם אומרים: "אבל מה עם בנימין? הוא גנב חפיסת שוקולד בשבוע שעבר!" זה וואטאבאוט. זה לא רק לשנות נושא; זה הופך את שינוי הנושא לספורט אולימפי.

אז למה זו לא טקטיקת דיון מקובלת? ובכן, בתור התחלה, וואטאבאוט יעיל בפתרון סכסוכים בערך כמו הוספת שמן למדורה. זה מעביר את הפוקוס מהנושא המקורי מבלי להתייחס אליו, ומשאיר את הבעיה הראשונית לא פתורה. דמיינו מצב שבכל פעם שאתם שואלים את הווייז איך להגיע ליעד, הוא יגיד לכם: "אבל האם אי פעם שקלת לא להגיע ליעד?" לא מועיל במיוחד, נכון?

יתר על כן, Whataboutism הוא ניסיון להשוות בין שתי בעיות שאינן קשורות זו לזו, בעדינות ובתחכום של פעוט שמנסה להכניס קוביה לחור עגול. הטקטיקה הזו לא נועדה ליידע או לפתור בעיות, אלא לבלום את הדיון כדי שכולם ישכחו מה הייתה השאלה המקורית. זו הסחת דעת, מקסם שווא, ערפל קרב.

בעצם, וואטאבאוט היא מכונית המילוט הרטורית כשאין לך מה להגיד. זה סימן שבמקום לנהל דיאלוג משמעותי, מעדיפים את המסלול המפותל והמתחמק דרך כל נושא אחר תחת השמש – רק כדי לא להתייחס לעניין עצמו. אז, בפעם הבאה שתתפסו את עצמכם או מישהו אחר מתחילים משפט ב"אבל מה עם…", זכרו, אתם לא מאירים את עיניו של איש, אתם רק מודים שאתם מעדיפים לשחק פינג פונג בשיחה, מאשר להתייחס באמת לעניין הנדון.